“חושך. הגיע מישהו שלקח אותנו עם המזוודות לבית מלון. עברה שעה ועוד שעה, ועוד, אבל החושך הלח והכבד רבץ עדיין על הכול וכפף תחתיו גם אותי. רק בסביבות השעה תשע החל המזרח להתבהר, וכעבור שעה התחלתי להבחין שאני נמצא במקום מאוכלס בכלבי רחוב הרצים בזיגזגים, מרחרחים ומחפשים משהו לאכול. איפשהו למעלה קרקרו עורבים בקולי קולות גסים וחצופים. האור היה אפור והשמיים תלויים מעל הרחוב כמו סדין לבן רטוב וכבד. בשעה אחת בצוהריים התחיל להחשיך, ושוב חזר החושך הסמיך הזה. לאן הגעתי לכל הרוחות?! משוגע!”

עולם איום ונפלא מספר את סיפורו של ילד פלא יהודי שגדל כמעט בלי אבא ואימא (“איזה מזל, חשבתי, שאין לי הורים שינסו להחזיר אותי ל’נורמה׳”), נלחם בקנאות על עצמאותו, נתקל כמעט בכל מקום באנטישמיות אזרחית ומשטרית ומחפש לאומים ששנאת רוסים גוברת אצלם על שנאתם לבני עמו. הרפתקאותיו במקומות הנידחים ביותר, כאלה שבהם אנשים עדיין חיים בעידן נרות ועששיות ולא שמעו על המהפכה הקומוניסטית, ולחלופין חוו על בשרם את התוצאות הנוראיות של המהפכה, הן מרתקות ויוצאות דופן. כל זה מתרחש על רקע אבסורדי וסוריאליסטי של רוסיה הסובייטית. בסוף הוא מפלס לעצמו דרך ליהדות ומגיע לישראל, שבה הוא מתמודד עם בעיות מסוג אחר.

אריה בוזינסון (שם עט), מוזיקאי רוסי שבמהלך השנים הפך לסופר עברי – בגיל 26 עלה לישראל והשתקע בצפת, עבד בבית חרושת לסריגה, אחר כך נמנה עם מקימי קונסרבטוריון ותחרות לתלמידי מוזיקה בצפון הארץ ונבחר ליו”ר אגודת שוחרי המוזיקה בצפת. בשנת 1982 התחתן שנית, עבר לגור בירושלים ולימד פסנתר ומוזיקה קאמרית בקונסרבטוריון רון שולמית. בשנת 1988 מונה לסגן המנהל והקים קונסרבטוריון לבנות חרדיות, ובשנת 1999 מונה למנהל הכללי של רון שולמית. בגיל 70 התחיל לכתוב. ארבעה מסיפוריו התפרסמו בכתב העת הדיגיטלי “צריך עיון”.
עולם איום ונפלא הוא ספרו הראשון.