כָּל נֶכֶד רוֹצֶה סַבְתָּא כְּמוֹ סַבְתָּא גַּעְגּוּעַ: כָּזוֹ שֶׁתָּמִיד יֵשׁ לָהּ סִפּוּרִים מְעַנְיְנִים, שֶׁאֶצְלָהּ תָּמִיד יֵשׁ מַאֲכָלִים טְעִימִים, וּבֵיתָהּ הוּא מָקוֹם שֶׁבּוֹ דִּמְיוֹן וּמְצִיאוּת נִפְגָּשִׁים וּנְכָדִים מָעֳצָמִים.
אֲבָל יוֹם אֶחָד סַבְתָּא גַּעְגּוּעַ חָלְתָה וְנִפְטְרָה. שִׁירָה וְנֹגַהּ, נֶכְדוֹתֶיהָ, לֹא הֵבִינוּ מַדּוּעַ: לְאָן נֶעֶלְמָה סַבְתָּא גַּעְגּוּעַ?
זֶהוּ סִפּוּר עַל הַנּוֹשֵׂא הֲכִי קָשָׁה לְתִוּוּךְ עֲבוּר יְלָדִים: מָוֶת שֶׁל אָדָם קָרוֹב. הַסֵּפֶר מְסַפֵּר עַל כָּךְ בְּגֹבַהּ הָעֵינַיִם וּמֵכִיל מֶסֶר מְעוֹדֵד – עַל הַקֶּסֶם שֶׁיֵּשׁ בְּסִפּוּרִים, עַל יְכָלְתָּם לְהָפִיחַ חַיִּים בִּדְמוּיוֹת אֲהוּבוֹת, שֶׁהָיוּ וְאֵינָן,
וְעַל הָאֶפְשָׁרוּת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכוֹחוֹ שֶׁל הַדִּמְיוֹן לִיצוֹר מֵהַגַּעְגּוּעִים זִכְרוֹנוֹת וַחֲוָיוֹת מְשַׂמְּחוֹת.

מְחַבֶּרֶת הַסֵּפֶר, שְׁלוֹמִית עֲצָבָּה-בַּרְנֵעַ, הִיא יוֹצֶרֶת וְאוֹצֶרֶת חֲוָיוֹת-תֹּכֶן, אִמָּא שֶׁל שִׁירָה, נֹגַהּ וְאוֹרִי וּבִתָּהּ שֶׁל סַבְתָּא גַּעְגּוּעַ הַמְּקוֹרִית.