הייתי עצמאי והתחלתי לעבוד פחות ופחות.
הזמן הפנוי שלי הלך וגדל, ושום תוכן לא היה בו.
הבדידות הלכה וגברה, ולא ידעתי כי אני במסלול התנגשות עם עצמי.
בלי להרגיש, נכנסתי למצב של קריאה בלתי פוסקת, מתוך תקווה שיתגלה לי משהו, ואצליח לצאת מהמצב הקשה בו הייתי שרוי.
קראתי ספרי פילוסופיה , מדע, הגות, אמונה, אך המלל היה עבורי, חסר פשר.
הקריאה לא עזרה לי, המלים לא עשו לי טוב, אבל לא יכולתי להפסיק לקרוא.
גם לא הרגשתי איך עברתי ממצב בלתי נשלט של קריאה, למצב בלתי נשלט של כתיבה שהתפרצה לה בלהט מתוך ידי הכותבת.
הייתי מביט על היד שכתבה ללא הפסקה, כאילו זה תהליך טבעי.
לא הרגשתי שנכנסתי באופן בלתי מודע, למצב התבודדות וכתיבה מתפרצת.
הסתגרתי בדירתי, וכתבתי ללא הפסקה.
לא חשבתי מה אני עושה, פשוט כתבתי, כתבתי וכתבתי.
הכתיבה הייתה מעורבבת, אמונה, יהדות, פילוסופיה, מעמד האדם, תיקון עולם, בחירה חופשית, מבנה חברתי, שירים, ופיזיקה.
מעולם לא תכננתי מה לכתוב, פשוט כתבתי, וכתבתי, וכתבתי וכתבתי…..
כתיבה זו נמשכה כחודש, ונפסקה באופן פתאומי בתאריך 20/8/1983
באותו רגע שהפסקתי ירדה עלי שלווה גדולה, וידעתי כי אני עומד בפני מפגש.
פתחתי את דלת המרפסת, והייתי בטוח שאנשי החללית יבואו לבקר.
הלכתי לישון, והם לא באו.
היום אני יודע שהייתי מנותק מהמציאות במשך יממה.
קמתי בהרגשה איומה, ולא היה לי עם מי לדבר.