"לולה סגרה שוב את החלון וצעקות ההמון המתגודד ברחוב נעלמו. ׳אתם,׳ אמרה ליוסי ולי, ׳הִפכו את שולחן האוכל והצמידו אותו לדלת הכניסה.׳
זה היה מחסום מסיבי, שנתן תחושה מסוימת של ביטחון שאם האספסוף המצרי מהרחוב ירצה להיכנס לבית ולהתנקם בדייריו היהודים, הוא יתקשה לעשות זאת."

כך, מתאר ד"ר מאיר ורון את האימה שחשה משפחה יהודית בלב שכונה מוסלמית בקהיר, ביום בו התפטר הנשיא נאצר, ובמעשהו הודה בתבוסה לצה"ל.
ההתפטרות לא עזרה לאביו סלומון ורון, שנעצר על ידי השלטון המצרי ונכלא עם עוד מאות גברים יהודים ביום בו פרצה מלחמת ששת הימים. מעצר זה שינה לעד את חיי משפחת ורון.
הספר מגולל את סיפורם העגום של גברים יהודים, שנלקחו מבתיהם על ידי המוח'בארת כביכול לבירור של "חמש דקות", בעניין כלשהו. הבירור הקצר הפך למעצר בן שנתיים, במהלכן עברו עינויים והרעבה.

משפחת ורון עמדה מול אתגרים מרובים: קושי כלכלי, ציבור מצרי עוין, ומאבק עיקש מול השלטון המרושע, לשחרר את הגברים.
אימו, בקי ורון, היתה ממובילות המאבק לשחרור האסירים. חלק ניכר בספר זה מוקדש לגבורתן ולתושייתן של הנשים.
נקודת מבטו של מאיר ורון, כנער, כמתבגר, וכבוגר, מְחַבֶּרֶת בצורה רגישה ואותנטית את הסיפור העגום של אביו, מאבקה ההרואי של אימו ואת השפעות האירוע על אביו, ועל כל בני המשפחה לאורך חיים שלמים.