“אִמָּא נַחְלִיּאֵלִית וּבִתָּהּ הִתְעוֹרְרוּ בֹּקֶר אֶחָד מַמָּשׁ לִפְנֵי הַסְּתָיו לַהֲמֻלַּת נְדִידָה.
אַלְבָּה הָיְתָה מְלֵאַת הִתְרַגְּשׁוּת לִקְרַאת הַיְּצִיאָה לַנְּדִידָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלָּהּ”

הנחליאלי מבשר את בוא הסתיו, כמו שכולם יודעים. אבל עד כמה אנחנו באמת מכירים את ציפור השיר הזו וכמה אנו יודעים עליה?
השם שנתנו לה המדענים הוא Motacilla alba , שפרושו זנב־נוע לבן.
דרך סיפור שובה לב זה, על מוטסילה ואלבה, אמא נחליאלית ובתה, נקבל הצצה לעולמן של הציפורים הנודדות. הן מתכוננות לקראת מסע הנדידה הראשון של אלבה – משוודיה הרחוקה לקיבוץ מעגן שבעמק הירדן, מסע ממושך ורצוף באתגרים.
רויטל – מחברת הספר, ביולוגית ימית בהכשרתה מאוניברסיטאות תל אביב וקייפטאון, מתרגמת במקצועה וסבתא טרייה.
קליה – המאיירת, בעלת תואר שני במדעי הסביבה. חובבת ציפורים ומתכננת לפתוח ספרייה שהיא גם בית תרבות ובמה לאומנים.