“במדינה שלנו יש נטייה לדרג את רמת הסבל שנגרם למי שאדם קרוב אליו נפל במלחמה: האימא והאבא, הם הראשונים בסולם הסבל, אחריהם הילדים, אחריהם האלמנה ולבסוף האהובה, שתתאושש במהירות, תחזור לחייה ותמצא מישהו אחר לאהוב… מעמדנו כאוהבות ונאהבות לא מעניק לנו זכויות כלשהן, אבל כן מעניק לנו חובות. אנחנו צריכות להיות חזקות, להמשיך הלאה, ובעיקר לא להבליט את עצמנו, כי לפנינו יש המון אנשים אחרים שמגיע להם יותר.”
נועה, גיבורת הספר, חווה את מלחמת יום הכיפורים כחיילת צעירה.
סיפורה משקף את הדור שהקריב עצמו במלחמה ההיא ואת סיפורן של נשים מושכחות בחברה הישראלית, החברות של הלוחמים שנפלו במערכות ישראל.
אין סופרות רבות המסוגלות לספר את סיפורן בקור רוח כזה, והריחוק המדומה של הכותבת מחוויית השכול מכה בך בעוצמה של כאב. זהו ספר נפלא, מרגש, חשוב ומומלץ לקריאה לכל מי שרוצה להתרגש, להיזכר ולהזדהות עם סיפור נוגע ללב ומלא תקווה.

גליה ניב היא תושבת רעננה, בוגרת החוג למדע המדינה והיסטוריה באוניברסיטת ירושלים ובעלת תואר שני בלימודי עבודה מאוניברסיטת תל-אביב. גליה עסקה לאורך רוב שנות עבודתה בשילוב האוכלוסייה החרדית בעולם העבודה.