ספר זה מבטא סיפורים מנקודת מבטו של ילד, שתחילה גדל במעברה וכעבור זמן – בשיכונים סטנדרטיים בעיירת העולים. מטבע הדברים, המציאות המתוארת אינה מציאות אובייקטיבית או מציאות בעיניו שלמבוגר, ועם זאת, תושבי עיירות עולים אחרות יכולים למצוא נקודות דמיון בינה ובין מה שקרה בעיירות העולים שלהם. כיום העולים דאז מהווים את עמוד השדרה המרכזי של הציבוריות הישראלית בכל התחומים, וכדאי להתרשם משורשיה. גם אם נעשים ניסיונות של ממש לגמד את חלקם של ה”עולים החדשים” לשעבר בציבוריות הישראלית על ידי כינויים והדבקת סטיגמות, כמו “פריפריה”, “ישראל השנייה” ועוד, על כולנו לזכור כי העולים דאז הם ישראל הראשונה דהיום.