מודה אני על הנס ועל הניסיון – כאחד
“מלבישה את עצמי במעטפת אומץ – ויוצאת לדרך חדשה.
מרגישה מבורכת שניתנה לי הזכות להיוולד מחדש.
צוללת בכל יום אל נבכי הנפש, צובעת בצבעי אור ושמחה את חבלי הלידה.
מגרשת מחשבות מכשילות ויודעת שכל מה שהביא האל לעולמי הוא טוב – ואפילו טוב מאוד.”

ממעמקים קראתיך מספר את סיפור התמודדותי עם מחלת הסרטן שהתגלתה במקרה בגופי, ואת החלמתי ממנה – באמונה כל כך איתנה, שחוצה את גבולות ההיגיון, הגוף והזמן – מרגעי הבשורה, דרך צירופי המקרים שיד ה’ מורגשת בהם, ואל דרכי התמודדות עם המחלה עצמה, באמצעות עיסוקים שונים כמו ציור, כתיבה, שירה, ובעיקר בזכות תמימות האמונה באל, כוחה של התפילה, ההשגחה הפרטית, האמונה בכוחן של המילים הכתובות ובכוחות הפנימיים האינסופיים הטמונים בנו.
״ניסים גלויים מתרחשים בחיינו, לא בימים ההם, אלא בזמן הזה.״

נורית ואקנין – בת 53, מתגוררת בעיר באר שבע עם בן זוגה ושני ילדיה. לאחרונה פרשה מעבודתה כמחנכת כיתה בבית ספר “נתיבות יורם” לאחר 30 שנות הוראה.
כתבה מתוך רצון להשפיע מעולמה ומניסיון התמודדותה עם מחלה קשה, כדי לתמוך ולשמש השראה לאנשים הנמצאים במצב דומה – וללמדם על כוחה של האמונה, בדרך להחלמה.