כתיבת ספר השירים והוצאתו לאור היו תהליך שנמשך מספר שנים. בתקופה הזו עברתי מסע חיים מורכב שהתחיל בתקופת הקורונה. הרגשתי כלואה בבועה, חסרת אונים, ולא הכרתי את עצמי. בניסיון למלא את הריק, התחלתי לכתוב. הכתיבה בשעות הלילה, ולאחר מכן גם ביום, חיזקה אותי והחזירה אותי לעמוד על רגליי. הסביבה עודדה אותי וקיבלתי אומץ לפרסם ברשתות החברתיות. תחושת שחרור ושמחה ליוותה כל פרסום. הכתיבה אפשרה לי להביע את עצמי ולגלות תחושות שלא הכרתי. אחד השירים המחזקים נכתב בלילה לבן שבו לא הצלחתי להירדם, וכך כתבתי:
ראיתי, הצבעתי, נשמתי.
כיוונתי, הבטתי, שלחתי, מצאתי, הבאתי, קילפתי,
ישבתי ונזכרתי בזמן שעבר.
חלקתי הבנתי בראייה צלולה ואז השתקפה לי התמונה.
בניתי, יצרתי והשלמתי, נכחתי, הצגתי, יצרתי
הגעתי ומצאתי את עצמי מול במה המאירה את כולי ובונה את דמותי.

ישנו ציטוט של הלן קלר שמאוד מבטא את תחושותיי: "כשדלת אחת של אושר נסגרת, דלת אחרת נפתחת. אך לעיתים קרובות אנו מסתכלים כל כך הרבה זמן על הדלת, עד שאיננו רואים את זו שנפתחה עבורנו".

המחברת עינת כרמי גרה בפתח תקווה, לאחר ארבעים שנות עבודה יצאה לפנסיה והפכה את הכתיבה לחלק בלתי נפרד מההוויה החדשה שיצרה לעצמה, זו שבנתה אותה מחדש. עינת החדשה יודעת להאמין, לנסות ולהסתקרן. לכם הקוראים היא ממליצה בחום ללכת בעקבות הלב שלכם, לחפש דברים שיסקרנו אתכם, שיובילו אתכם למקום שבו הבחירה איננה מילה גסה, אלא תשובה לחיפוש, לעניין, לקבלת העצמי ולסיפוק העצמי. זהו ספרה הראשון.