בערוב ימיו החליט אבנר להב להביא לידיעתו ולשיפוטו של הקורא את מיטב הכתובים שהוציא תחת ידו ברבות השנים. הוא מגדיר את עצמו כמי שנמצא במרחב הדינמי שבין שלושה אפיקי חשיבה: אומנות, ספרות והגות, אף־על־פי שהוא מזוהה בעיני רבים עם העיסוק בספרות ובתרגום. במרחב הזה הוא תובע את הסקרנות ואת החירות לנוע מתחום אחד למשנהו ולהתמודד ללא חשש עם חומרים שונים ועם מתודות שונות. מן ההיבט הזה יש לראות בכתביו מימוש מובהק של חופשיות המחשבה, כפי שהיא באה לידי ביטוי מימי הרנסנס עד ימינו, לרבות בתרבות העברית המתחדשת.
הכתבים מאורגנים בשלושה שערים ובכל אחד מהם הם מסודרים בסדר כרונולוגי. השער הראשון מוקדש לאומנות ומסתיים בצרור "מחשבות על המוזיקה", שרואים כאן אור לראשונה. השער השני מוקדש לספרות ומקובצים בו מאמרי ביקורת ופרשנות שפורסמו ברבות השנים, להוציא את המאמר "לתרגם את רֶמְבּוֹ, לייחד את קפקא". השער השלישי והאחרון מוקדש כולו להגוּת ומציע לקורא מגוון הרהורים, שמרביתם עדיין לא פורסמו. אבנר להב רואה בהם גילום מובהק של מחשבה חופשית, באשר הם נכתבו ברוח סיסמתו הנודעת של אורי אבנרי "בלי מורא ובלי משוא פנים".

אבנר להב נולד באלג'יר ב־1947 ועלה לארץ ב־1965. הוא היה חבר קיבוץ, מורה לספרות ועיתונאי. משנת 2000 הוא מתמחה בתרגום מצרפתית לעברית במדעי הרוח והחברה ובאומנות פלסטית. על פעילות התרגום שלו קיבל ב־2015 את עיטור "כפות הדקל האקדמיות" מטעם משרד התרבות הצרפתי. הוא פרסם עד כה מגוון מאמרי ביקורת ופרשנות בענייני ספרות ואומנות, תרגומי שירה וארבעה ספרי מקור: בין עונג למוות. קריאה פסיכואנליטית בסיפורי קפקא (כרמל, 2007), פרחי חולין (שירים, ספרא, 2015), הדרך לא לשכוח (אוטוביוגרפיה, סטימצקי, 2021), אחרת (סיפורים קצרים, סטימצקי, 2023).