בזכות עמנואל שפר הייתה לישראל נבחרת כדורגל רצינית, ממושמעת, מסודרת. כל פיון ידע את מקומו על לוח השחמט. מאיר ברד היה חייל טוב בצבא של עמנואל, אפילו קיבל מקום בהרכב שפתח נגד אוסטרליה במחק שהבטיח את הכרטיס למונדיאל במקסיקו 70′. רגע לפני השריקה בקעו צרחות אימים מחדר ההלבשה הישראלי. שפר מדד במבטו את 11 הנבחרים כשלפתע הבחין שברד נועלי נעליים “פסולות”.
“כולנו ידענו ששפר הוא היבואן הראשי של אדידס”, נזכר ברד ברגע ששפר ירד עליו. “לא יודע מה עבר לי בראש, בטעות נעלתי נעלי פומה”.
כך, בכמה שורות, משרטט העיתונאי חיים זלקאי את דמותו של מאיר ברד, מגדולי שחקני הפועל באר שבע בשנות ה-70. בהמשך הוא מכניס אותנו לחדרי החדרים של שחקני הקבוצה באדום- אהובת תושבי באר שבע. הם מופיעים בגדולתם וגם בחולשותיהם, כבני אדם ובעת ועונה אחת גם כאגדות. העברית ה”כדורגלנית”, ההומור המעודן, כושר התיאור הפנומנלי וההבנה העמוקה של כל ההיבטים של משחק הכדורגל- הספורט הפופולארי ביותר בתבל-לא מאפשרים לקורא להניח את הספר מידו עד תום הקריאה בו.