בס”ד
ספר זה מדגיש את ההבדלים בין צניעות וענווה שאותו סימל אוהל מועד הנייד שסייע לעם בכל שלבי העלייה לארץ המובטחת החל ממעבר הירדן ועד לתקופתו של דוד המלך, שהוא עצמו גדל כרועה צאן צנוע וכלוחם לטובת עמו, לעומת שלמה המלך שגדל בארמון, ירש ארץ חזקה ולא ידע צניעות אלא להפך כגאון הדור שכח את העם ובית המקדש המפואר שבנה ע”י חירם מלך צור, שהיה סמל לראוותנות ויוהרה, ומבלי להיוועץ עם בני עמו כקפיטליסט הדואג להנאותיו הפרטיות בלבד. ככזה לא יכול היה לעמוד בתנאים שהיה עליו לעמוד כדי שבית המקדש יאיר ברכה על עם ישראל, אז קרה ההיפך.

בחלקו השני של הספר על הבינה המלאכותית מביא הסופר על סמך היגיון דמיוני בלבד, מה עשוי לקרות בעתיד כתוצאה מהמצאה זו.

בברכה,
חכים דויד