סָבְתָא וְסַּבָא וְגַם הַּדֹודֹות שֶּלִי גָרִים מַּמָש רָחֹוק מֵהַבַיִת שֶּלִי.
בְכָלּ פַעַם שֶאֲנִי רֹוצֶה לְחַּבֵקּ ולְנַּשֵק אֹותָם, אֲנִי צָרִיְך לַעֲזֹוב אֶת הַבַיִת שֶּלִי לְהַרְּבֵה יָמִים וְלֵילֹות, וְלַחְצֹות הַרְּבֵה יַּמִים עִם דָגִים וָאֹונִּיֹות.

בְכָל פַעַם שֶהַּגַעְּגּועִים אֲלֵיהֶם מְאֹוד-מְאֹוד גְדֹולִים, אַּבָא וְאִּמָא לֹוקְחִים חּופְשָה מֵהָעֲבֹודָה, אֹורְזִים מִזְוָודָה אַחַת צְהּוּבָה ומִזְוָודָה אַחַת אֲפֹורָהּ בִשְבִילָם, ומִזְוָודָה אַחַתּ בִשְבִילִי עִם תְמּונָה חֲמּודָה שֶל כְפִיר, שֶּזֶה גּור אֲרָיֹות, וְשָמִים בָּה הֲמֹון צַעֲצּועִים וקְצָת בְגָדִים.

כפיר הקטן גר בארץ רחוקה ומתגעגע לבני המשפחה שלו. כדי לבלות בחברתם עליו לטוס אליהם “להרבה ימים ולילות ולחצות הרבה ימים עם דגים ואוניות”.
כשסבא וסבתא גרים מעבר לים יעזור לילדים קטנים להיערך לטיסות ולנסיעות ארוכות שמשנות את השגרה הקבועה שלהם.

מירי סירקוביץ’ יגל נולדה בארגנטינה ועלתה לישראל עם משפחתה כשהייתה בת תשע. מירי נשואה לרוני, אמא של חי, חן, גל וטל וסבתא של כפיר הקטן.
כשחי, בנם הבכור, היה בן שנתיים, עברה המשפחה לארצות הברית לעשר שנים, ושם נולדו שלוש הבנות. חי, שזיכה את מירי לראשונה בתואר הנכסף “סבתא”, מתגורר היום עם משפחתו בהולנד, ועל כן לאורך חייה, הן כילדה והן כאישה בוגרת, כבת, כאמא וכסבתא, מירי חוותה פגישות ופרידות תדירות מאנשים אהובים.
מירי יגל היא אשת חינוך בתחום החינוך הגופני בחינוך המיוחד.
יותר מ-35 שנה מחנכת מירי את דור העתיד בתחום כמורה ומדריכה מחוזית במשרד החינוך, כמרצה ומדריכה פדגוגית במכללות להכשרת מורים, וכמפתחת ומנחה קורסים להשתלמויות מורים במסגרת המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מט”ח). בזמנה הפנוי מירי יוצרת ומפסלת בחֵמר ובפסיפס, מנגרת בעץ וכותבת להנאתה.