הטנק שעט קדימה עד שמאיה עצרה אותו בעמדה המוכרת. יולי, יעל ורייצ’ל סרקו את מרחב גדר הגבול, הבחינו בכמה דמויות מתקרבות אל הגדר, דגלי פלסטין בידיהן, חלקן מנסות לחצות את הגדר. המ”פ אמר ליולי שהיא רשאית לירות ירי הרתעה. “מקביל, חוליה על הקו האדום, מדידה.” אמרה יולי לרייצ’ל. ” 1200. אנחנו באמת הולכות לירות עליהם?” “תכווני אלפית אחת מתחת, ירי הרתעה, שיעופו לי מהגדר. אש!” פקדה יולי.
אחד מהמחבלים נפצע ברגלו ונפל לקרקע, וכל השאר ברחו. רכב אדום הגיע במהירות מטורפת למקום ההיתקלות. בן רגע הדלת שליד הנהג נפתחה, המחבל הפצוע נכנס פנימה, והרכב הסתובב בחריקת בלמים חזרה אל שטח לבנון.
“אחרי חודש משעמם וחם, אני סוף סוף יכולה להגיד: ברוכות הבאות ללבנון!” אמרה יולי וחייכה חיוך מסופק.

“יש לביאות בערבה” מגולל את סיפורן הסוחף, המצחיק, המרגש, החתרני והבועט של שלוש נערות, שלוש לוחמות, שלוש שיריונריות, בעולם עתידני בו חיל השריון פותח את שעריו גם לבנות. הספר הזה הוא עלינו, הנשים, הלביאות, הלוחמות בצבא או באזרחות, שמנפצות את תקרת הזכוכית כל יום מחדש. הספר הזה הוא גם בשבילכם, הגברים שצועדים איתנו בדרך לעולם שוויוני וטוב יותר.

ליאור לינדר, ילידת רמת השרון, כיום סטודנטית לפסיכולוגיה וספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון, התנדבה בשנת שירות בעמותת “איילים” בעיר אופקים ולאחר מכן גויסה לתפקיד מדריכת שריון. ליאור הייתה מצטיינת קצין שריון ראשי בשנת 2015, וכיום משרתת במילואים בחטיבה 7. ביולי 2020 יצא לאור ספרה הראשון, “ברעות שריונאים”.