לְמוֹחֳרַת, בְּשִׁיעוּר חֶשְׁבּוֹן, כְּשֶׁהַמּוֹרָה שָׁאֲלָה כַּמָּה זֶה חָמֵשׁ פְּעָמִים חָמֵשׁ, הוּא הִצְבִּיעַ וְקָרָא, “קַלֵּי-קַלּוּת! עֶשְׂרִים!” וְהַמּוֹרָה אָמְרָה, “לֹא, נוֹעַם, זוֹ טָעוּת. תְּחַשֵּׁב שׁוּב.”
נוֹעַם הִשְׁפִּיל מַבָּט, הִתְבַּיֵּישׁ מְעַט, וּלְפֶתַע עָלָה עַל שְׂפָתָיו חֲצִי חִיּוּךְ, כְּשֶׁרָאָה אֶת טָעִיתִי מוֹשִׁיט לוֹ יָד.
יוֹפִי, טָעִיתִי, אָמַר נוֹעַם לְעַצְמוֹ, הָעִיקָּר שֶׁנִּיסִּיתִי.

נועם הוא ילד מתוק שכמו כולנו, טועה לא מעט.
האם עליו להימנע מעשייה כדי לא לטעות?
ואולי הטעויות הן חלק בלתי נפרד מההצלחה?
יופי, טעיתי מעורר שיח וחשיבה על השאלות מהי הצלחה וכיצד משיגים אותה.

נינה בצדקה מתתיהו,
אם לשלושה ילדים, היא מנתחת התנהגות, מאמנת הורים ועובדת עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים שנים רבות.
יופי, טעיתי הוא ספרה הראשון.