יהודית מולר לבית גרוסמן-בינט, ילידת הונגריה, בת למשפחה דתית. בזמן המלחמה היתה ילדת מסתור. הגיעה ארצה, אל משפחתה בפרדס חנה, שנה לאחריהם, בגיל ארבע. שם גדלה והתבגרה. סיימה את לימודיה התיכוניים בתיכון לוסטיג ברמת גן. נסעה ללונדון ושם פגשה את בעלה לעתיד ומאז היא חיה בלונדון. כאם לארבעה בנים התחילה ללמוד באוניברסיטה הפתוחה וסיימה באוניברסיטת לונדון. לימדה במשך למעלה משלושה עשורים בבתי ספר תיכוניים דתיים, עברית, תנ”ך והסטוריה יהודית. ימי הבידוד בשל הקורונה היו ההזדמנות לכתיבת שירה באופן רציף. הזדמנות ליצירת כעין שמיכת טלאים של חוויות ילדות ונעורים. הרהורים על ההווה, על הזקנה, על התמודדות עם קשיים ועל אמונה.

Judith Moller nēe Grossman-Binet, was born in Hungary into a Jewish religious family. During WW2 she was a hidden child. She arrived in the Land of Israel aged four and joined her family in Pardess-Chanah, a year after them. It was there she grew up and matured. She completed her secondary education at the Lustig School in Ramat-Gan. She travelled to London, where she met her husband to be, and where she lives to this day. As a mother of four boys she started to study at the Open University, finally taking her degree at the University of London.
For more than three decades she had taught in Jewish secondary schools, Hebrew, Biblical Studies and Jewish History.
The isolation during the Corona pandemic gave her the opportunity to write poetry, to create a sort of a patchwork quilt, a tapestry of childhood and youth experiences, reflections on the present, on old age, on coping with difficulties and on faith.