“אחר-כך מתרחש הדבר הבא – אני, ילד בן שלוש, יוצא בבוקר אל הגן הסמוך הנמצא כמה מטרים מביתי ,בעודי הולך עוברת בי תחושה שמשהו סביבי קורה, לרגע אני נעצר ולא זז. את הרגעים הבאים קשה לי להסביר, היה פתאום משהו שעטף אותי, הרגשה שונה התחוללה בתוכי, סערה רגשית, זה לקח כמה רגעים – ואז הרגשתי שאני קיים. הסתכלתי סביבי בחנתי את עצמי, אני קיים, מרגע זה והילך אני אחראי על הדמות שלי.”

שנות ה-60 במעברה של גני תקווה, אותו רגע מסתורי בחייו של הילד, מצטרף לאירועים שונים הקורים בחייו, אירועים שהוא לא תמיד מצליח להסביר, אירועים שמאלצים אותו לחיות בשקר מול הסביבה שלא מבינה אותו. הוא מרגיש שונה מכולם, והסביבה מתייחסת אליו כאל חריג. כזה שלא יצא ממנו כלום. אבל יש בתוכו סוג של ניצוץ שמחזיק אותו, שלא נותן לו ליפול.

קובי אזובל פורס לנו בספר זה את סיפור חייו – החל בימי המעברה, אל ימי הזוהר בעולם הכדורגל ואל החיים שאחרי הפציעה הגדולה, שמותירה אותו מרוסק ללא יכולת לחזור למגרש. בכל צומת בחייו כשעמד בהתרסקויות השונות, התגלו אצלו יכולות ותחבולות שעזרו לו לצאת מכל  סיטואציה. איכשהו כמו בקסם, הצליח תמיד לחזור ולעמוד על רגליו.

את הספר כתב כאחוז דיבוק, כשהוא הולך אחורה בזמן כמי שעשה היפנוזה והמילים נכתבו מאותם רגעי אמת שחווה בצורה הכי אותנטית ובלי צנזורה.