“בתחילת דרכי בעבודתי כמתנדבת בבית הסוהר, פנה אלי אסיר אחד ואמר לי “מה את חושבת שאת עושה לנו טובה שאת מתנדבת פה? אנחנו עושים לך טובה!” נעלבתי ממנו ממש “איך הוא מעז לדבר אלי ככה, ולחשוב ככה?” האגו שלי חטף מהלומה. היום, במבט לאחור, כשאני חושבת – מי עשה למי טובה? אני מבינה שהגלגל הוא דו כיווני.”

בספרה “ותשחק ליום אחרון” (מִשְלֵי לא פסוק כה) פורסת לנו רחל פילוסוף את משנתה, היא החלה בתור גננת וכבר אז ידעה להתבונן בהתנהגויות הילדים, כשהיא מנסה להגיע לשורש ההתנהגות מתוכה הם פועלים. ידוע שהכול מתחיל בילדות, אבל בספר זה פורסת לנו רחל התנהגויות שונות ותגובה אליהן, כזו שנותנת מרחב לילד להביע את שעובר עליו, מתוך ההבנה – שאם נהיה קשובים לילדים, למה שלא נאמר במילים, המבוגרים “שיצמחו” להיות יהיו שלמים יותר נפשית, מעורים ואכפתיים יותר בחברה.

במסגרת התנדבותה בבתי הסוהר שם פגשה “דיירים” שהתנהגותם לא בהכרח שיקפה את רגשותיהם האמיתיים. אותו “ילד” צץ דרכם, ומתוך המקום הזה אימצה את המשחק ככלי לתקשורת.

דרך משחקים שונים המוצעים בספר, נפתח צוהר להתבוננות עמוקה בעולם הילדים, צוהר המאפשר “בניית” גשר בין עולם הילדים לעולם המבוגרים שיוצר שפה חדשה ואחידה שתתאים למשפחה.

רחל פילוסוף, ילידת חיפה, אמא, סבתא ל-14 נכדים, גננת, מורה, מתנדבת, קצינת חינוך בדימוס בבתי הסוהר ומדריכה באקי”ם, ינקה את מושג ה”התנדבות” מאביה שהיה משקם אסירים. את ההתנדבות והסיוע לזולת הפכה בחמישים השנים האחרונות לתכלית חייה וספר זה הוא המשך ישיר לכך.