“מְשׁוֹרֵר לֹא יֹאהַב אֶת כָּל שִׁירָיו,
לְפָחוֹת לֹא בְּמִדַּת הָאַהֲבָה הַשָּׁוָה.
כָּל שִׁירָיו יְלַוּוּהוּ בְּמַסָּעוֹ בַּזְּמַן
הַהוֹוֶה הוּא עָבַר, הֶעָתִיד הוּא כָּאן”.
(מתוך: “חרדת מילתו של המשורר”)

השירים בספר שלפניכם מנסים לגעת, לסחוף, לעורר ולשתף בחווית מסע של התעוררות אל שדות השירה והמלל לאחר נתק יצירתי מכוון ורב-שנים. הספר כתוב כמסע של קפיצות בזמן בין אירועים שבמציאות לבין הזיות עבר ומשאלות לב אל תוך האלף הנוכחי-העתידי והבלתי ידוע, מבלי לאבד תקווה ותחושה של אופטימיות.
שירי הספר שואפים לעורר הזדהות אצל הקורא כהבטחה לקיימות אצל בני האדם. כמאמר החותם את השיר ״אחרי עשרים שנה״:

״אָז לֹא תֶּחְדַּל לִרְקֹם חֲלוֹם
עַתִּיק, יָשָׁן, שֶׁל כָּל אֱנוֹשׁ
לַחֲווֹת אֶת הַמָּחָר הָאֵינְסוֹפִי
עַד תֹּם הָאֶלֶף, קֵץ תֵּבֵל וְלַיְלָה״.

יהודה גור אריה כהן יליד טבריה ובוגר אוניברסיטת תל-אביב בספרות כללית ובפילוסופיה יהודית. פעל רוב שנות פעילותו וחייו כעובד ציבור בתחום הייעוץ התעסוקתי והסוציאלי.
התעוררות הוא ספר שיריו השני. קדם לו הספר ״השתקפויות״ (הוצאת סער, 1980).