"הייתי נשכבת לידה בלילות, מלטפת את האף הקטן, את השפתיים הקטנות ואת תלתלי המשי שלה. חיבקתי אותה ולא עזבתי עד למוחרת בבוקר, ביקשתי בעיניים מתחננות שתסלח לי על הדבר הנורא מכול שאימא גילתה על עצמה. במשך שבועות, בכל לילה, דיברתי אל הלב שלה בדמעות, כמהתי לקבל את הסליחה שלה. העובדה שהיא כבר מזמן הפכה להיות אהבת חיי, הדבר היקר לי ביותר בעולם, לא שיפרה את ההרגשה שלי במאומה ולא ניחמה אותי אף לא קצת".

השנה הראשונה שלך מבטא רצף של שינויים והתחלות שאימא צעירה, לא במשרה מלאה, יחידנית ושאפתנית, חווה בפעם הראשונה בחייה. אלו מובילים לקשיים ולמשברים שמתרחשים בו־זמנית ובעוצמה בעולמה, שהופך מעורער לאחר שאינה מוצאת תשובה לשאלה – האם מותר להתחרט?
כשהיא יולדת את בתה הבכורה היא מצפה מעצמה להיות האם המושלמת, ועם זאת היא רוצה להמשיך להגשים את חלומותיה הרבים ולהתקדם בקריירה במקצועות היררכיים ושאפתניים, שבהם לא עושים הנחות לאף אחד. הציפיות החשובות בחייה מתערבבות ומתנגשות זו בזו בחוזקה. הערבוב ביניהן מצד אחד יוצר חוויות שלא העלתה על דעתה שתחווה, ומצד אחר מעלה קשיים רגשיים רבים, כאלה שצפים מן העבר וכאלה שנוצרו בעקבות ההווה המורכב. היא מגלה את כוחה של הבחירה, ויוצרת לעצמה עוגנים אשר יעזרו לה להתנהל בעולם קבלת ההחלטות. כך, היא מבינה שעליה להתחיל להרכיב מחדש את הפאזל שבנתה במשך שנים רבות, כדי להרגיש את תחושת חופש הבחירה בחייה למרות המחסומים הקיימים.
היא מוצאת את עצמה כותבת את כל מה שעובר עליה ביומן אישי, שישמש תזכורת עבורה כששוב תרגיש שהיא הולכת לאיבוד. היא מעולם לא חשבה שהסיפורים הפרטיים והמחשבות האישיות שלה יצאו אי פעם מתוך המגירה לאוויר העולם, ויתגבשו לכדי ספר המיועד לעיני כולם.

נוי זילברמן (1994) היא אימא של לני שמתגוררת איתה בישראל, עורכת דין, סופרת, לא מפחדת משינויים וחיה את חלומותיה, עד שאלה יהפכו למציאות.