יום קיץ כמו גביע בדולח שהאל הנדיב מילא, קרני השמש חודרות את צמרות האורנים, השמיים בצבע תכלת תמים, כמו העיניים של שוש, כשרוני נושא אותה על הכתפיים בצליעה, החיוך של ליאת שמחזיקה את החצאית נגד הרוח תחת מבטו הנוקב של ויִלֵּן, כתמי פרחים בצבעים עזים, אישה מחתלת תינוק, מנשקת את עכוזו  המתמרד, צלילי ואלס מתערבבים במנגינה מזרחית חושנית, היין מסחרר את הראש.

צל פתאומי מענן, קריאה חרדה של עורב ומחשבה על שבריריות ההוויה. נבואת הלב היונקת של הלא-נודע ושקיעת ארגמן חותמת את היום הזה, נפלא כמו גביע בדולח שמילא האל הנדיב ונשתָה עד תחתית, עד הטיפה האחרונה – היום הזה, אינסופי וקצר כמו החיים עצמם, חלף ולא ישוב עוד…

רם לרסין (לרסקי) נולד באוקראינה.
סבא שלו – יהודי מעיירה קטנה, היה גאה מאוד: שלושת בניו היו קומוניסטים, קצינים בצבא האדום. אחד מהם, אביו של הסופר, נהרג במלחמה הקצרה אבל האכזרית של רוסיה נגד פינלנד.
רם למד משפטים במוסקבה, ולאחר עלייתו לישראל עבד עשרים שנה בטלוויזיה החינוכית. הוא פרסם חמישה רומנים הכתובים בשפה עשירה, המגוללים עלילה מרתקת המלווה במחשבות מקוריות וברגשות עזים.