מרים התיישבה לצידה ואחזה בידה.
“אל תלכי, אימא, בבקשה… בבקשה, אל תשאירי אותי לבד. אין לי איש מלבדך.”
באותם רגעים חשה צורך עז בתמיכתה של אימה והשתוקקה לעלות על המיטה ולשכב בחיקה, אולי בפעם האחרונה. היא חשה צורך עז לבכות ולקונן בקול רם, אך הייתה זקוקה ליד שתלטף את גבה בעודה בוכה. היכן יד זו עכשיו? כה
אבסורדי ואווילי רגש זה. היא מבקשת ניחומים ותמיכה מאימה השוכבת על ערש דווי כדי שתוכל היא להתמודד עם מותהּ המתקרב של אימא. באותם רגעים הגיעה תגובת “הגברת”. היא לחצה בשקט את אצבעה של בתה המונחת בכף ידה, פקחה את עיניה לרגע, הסתכלה ישירות בעיני בתה וחזרה לישון, לצמיתות. מרים חייכה, ודמעות עצובות של שמחה זלגו מעיניה.

בשפה פשוטה וידידותית פורש ד”ר בדארנה בפני הקורא את עולם ההיפנוזה ואת עקרונות הטיפול המרתקים שבו. הספר משלב בין המדעי לסיפורי, ובאמצעות הבדיון פורש המחבר את סיפורן האישי והמטלטל של הדמויות, אשר טופלו בהיפנוזה ובעזרתה חזרו לחיים.
בספר זה נעקוב אחר שמונה דמויות שאיתן נוכל להזדהות, כל אחת מהן יכולה להיות כל אחד מאיתנו. באמצעות סיפוריהן התמודד המחבר עם פחדיו שלו, ובעזרתן הוא ריפא פצעים רבים שהיו פתוחים במשך שנים ארוכות בנפשם
ובנפשו. דרך הסיפורים יוכלו הקוראים לזהות משברים בעצמם ולהתוודע לדרכי הטיפול בהם.

ד”ר עלי בדארנה, יליד נובמבר 1964, הוא פסיכולוג, נוירופסיכולוג ומורשה לעסוק בהיפנוזה. מייסד, שותף ומנכ”ל ב”אלראזי, המרכז לאבחון, טיפול ושיקום”.
ד”ר בדארנה נשוי למריה, ילידת יוון, פסיכולוגית וחברתו לספסל הלימודים, ולהם שלושה ילדים: לידיא שהיא מומחית בדיקור סיני, ג’ורג’ – אמיר, רופא צעיר, וסאוסן, סטודנטית לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב.