שוב התקשורת הצליחה להשפיע על הדמוקרטיה הישראלית. הפלת שלטונו ארוך השנים של בנימין נתניהו הושגה תוך ניצול משבר הקורונה – משבר עולמי נדיר שבו כלי התקשורת בישראל מעלו בתפקידם ועיצבו תמונת מציאות מעוותת לחלוטין. את המחיר שילם הציבור – כאשר הסיקור הפופוליסטי וחסר האחריות הזיק להתמודדות עם המשבר.

עיוות נתוני תחלואה ותמותה בהשוואה לעולם, זריעה מכוונת של חששות מהחיסונים והשוואות למדינות אי נידחות – היו רק חלק קטנטן מהדרכים להטות את דעת הקהל. התעסקות בטפל, ניפוח מחדלים, הטחת האשמות במשרד הבריאות והגיחוך על תחזיותיו גרמו לתסיסה בקרב הציבור ולמשבר אמון שהתקשורת מינפה כנגד השלטון.

אילו קונספציות שגויות הטמיעה התקשורת על דרכי ההתמודדות עם המגיפה? באילו כלים מתוחכמים היא השתמשה לשם כך?
כיצד היא הצליחה בעידן הרשתות החברתיות – ועל אף שהאמון בה בשפל חסר תקדים – במאבקה כנגד הדמוקרטיה הישראלית במשבר הקורונה?

הספר נותן תשובות לשאלות אלו ומצביע על הפערים בין עיצוב המציאות שנעשה דרך המסכים, לבין תמונת המצב של ישראל עד למבצע החיסונים הראשון בהשוואה עולמית.

המחבר הוא דוד דיסקין, חוקר בטכניון וצרכן תקשורת ישראלית ועולמית. במהלך משבר הקורונה אסף נתונים וניתח את מהלך המגיפה במקומות שונים בעולם. את הספר הוא כתב כדי להעלות את המודעות להטיה של התקשורת בקרב האזרחים ובעיקר בקרב הרוב הדומם שאליו הוא השתייך עד למשבר: “עד לקורונה חשבתי שעל אף הטייתה של התקשורת, ניתן ללמוד ממנה על התנהלות המדינה, במהלך המשבר הבנתי לצערי עד כמה גדול הפער בין המציאות לבין הסיקור התקשורתי”.