"הַגִּלּוּי הַפְּנִימִי" הוּא מַסָּע מְרַתֵּק אֶל תּוֹךְ עַצְמֵנוּ, דֶּרֶךְ נִבְכֵי הַמַּחְשָׁבָה, הָרֶגֶשׁ וְהַנְּשָׁמָה. הַסֵּפֶר נוֹגֵעַ בִּשְׁאֵלוֹת עֲמֻקּוֹת עַל הַחַיִּים, עַל הַבְּחִירוֹת שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים וְעַל הַכּוֹחוֹת הַפְּנִימִיִּים הַמְּנִיעִים אוֹתָנוּ. הַאִם יֵשׁ דֶּרֶךְ נְכוֹנָה לִחְיוֹת? מָה הַמָּקוֹם שֶׁל הַמּוּדָעוּת וְהַבְּחִירָה בְּחַיֵּי הַיּוֹם־יוֹם שֶׁלָּנוּ? כֵּיצַד עִכּוּבִים וּמִכְשׁוֹלִים הוֹפְכִים לְהִזְדַּמְּנוּיוֹת לִצְמִיחָה?

דֶּרֶךְ תּוֹבָנוֹת מֵעוֹלָם הָרוּחַ, חֲוָיוֹת אִישִׁיּוֹת וּנְקֻדּוֹת מַבָּט רַעֲנַנּוֹת עַל מַעַרְכוֹת יְחָסִים, על אֹשֶׁר וְעַל מְצִיאַת הַשֶּׁקֶט הַפְּנִימִי – הַסֵּפֶר מַזְמִין אֶת הַקּוֹרְאִים לַעֲצֹר לְרֶגַע וּלְהִתְבּוֹנֵן פְּנִימָה. כָּל פֶּרֶק הוּא עוֹד שָׁלָב בַּמַּסָּע שֶׁלָּנוּ אֶל עֵבֶר הֲבָנַת עַצְמֵנוּ, תּוֹךְ חִפּוּשׂ אַחַר הַמַּשְׁמָעוּת הָעֲמֻקָּה שֶׁל הַקִּיּוּם.

זֶהוּ סֵפֶר שֶׁכָּל אֶחָד יוּכַל לִמְצֹא בּוֹ דְּבַר-מָה מֵחַיָּיו, מַסָּע שֶׁבּוֹ כָּל תּוֹבָנָה קְטַנָּה עֲשׂוּיָה לַהֲפֹךְ לְשִׁנּוּי גָּדוֹל.