האם אבותינו הקדמונים היו פראים, שלא ידעו דבר ממה שאנו יודעים? או שאולי היה להם ידע אחר, ידע עצמי פנימי, שאפשר להם שלווה, אושר ובריאות שאבדו לנו לבלי שוב? אנחנו נוטים להאמין שהאנושות צעדה תמיד קדימה ושיפרה את הקיום האנושי ואת הבנת האדם את עצמו. האמונה באֵלי הטכנולוגיה והכסף שכנעה את האדם שיֶדע ישן הוא נכון פחות ורלוונטי פחות מאשר ידע חדש, ולפיכך הוא תמיד שגוי. אך במציאות – הגישה הזו היא שגיאה קטסטרופלית. היא דנה את האנושות לחיים של סבל ושל חוסר משמעות ומדרדרת את כדור הארץ והאקלים לסף כליה.
ספר זה מציג את המוצא המשותף של הדתות, המבוססות כולן על אותה חוויה אישית, ישירה ואוניברסלית של אדם שהצליח לפרוץ אל מציאות אחרת, המתעלה מעל המציאות הרגילה של העולם. אותו אדם חזר לדווח לאנשים האחרים על הדרך שבה יוכלו גם הם להשתחרר מכבלי העולם הזה, לתת מהות לחייהם ולהגיע או להתקרב אל אותו מקום שהוא הגיע אליו. הסופר מזקק ומציג את הנחיות האימון הרוחני האישי, כשהוא מתבסס על מקורות עתיקים ממגוון תרבויות, דתות וזמנים ומציע – מתוך ניסיונו האישי – גרסה עדכנית ויעילה המותאמת לאתגר הגדול שעומד בפני האדם בעידן הנוכחי.
זוהי הזמנה למסע אל האני האמיתי ואל הפסקת הסבל האנושי. זהו מסע אל עבר החופש היצירתי האישי, שהוא נחלת האבות של כל אדם. זו הזמנה אל ידע שנמצא מעבר להבנה ואל חוויה שהיא מעבר לחושים. המסע הזה הוא ההרפתקה הגדולה ביותר שאנו יכולים לחוות בחיינו, כדי לצאת אליה אנו לא צריכים לעזוב את הבית שלנו, להחליף את העבודה שלנו, לנטוש את הדת שלנו או להתנכר לתרבות שלנו. כל מה שאנו זקוקים לו הוא אומץ לב, נפש חפצה ונכונות לערער על כל הנחות הבסיס שלנו לגבי המהות וההתנהלות של העולם סביבנו.

יובל בהרב הוא מורה לדארמה וחוקר של ההיסטוריה של הדתות. במקביל פעל כמשקיע הון סיכון, ניהל מספר חברות סטארט־אפ, היה בכיר בחברת טכנולוגיה גדולה ועסק במחקר בתחום הבינה המלאכותית וחקר המוח. כן היה ממקימי ארגון חירום לסיוע לפליטים. בשני העשורים האחרונים, במקביל לפעילותו המקצועית, עוסק יובל באימון דארמה ובלימוד של האימון הרוחני ממגוון זמנים ותרבויות.