לאחר שחלפה שבת והגיע יום ראשון, ישב אלוהים על כיסאו הרם, סקר את אשר ברא והרהר בינו לבינו, “מה אֶצור עוד ואין עדיין,
כדי שהיצירה תהיה מושלמת?”
החליט להוסיף שירה, ריקוד, מוזיקה שמחה, צחוק, אהבה, שינה, שכחה, תקווה, נתינה, דִמעה וסליחה.

לוּ לְשׁוֹנִי שִׁיר וְְלִבִּי מֵיתָר,
לֹא חָדַלְתִּּי לְזַמֵּּר אֶת יְפִי הָעוֹלָם

חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים (תהלים ק”כ 4)

השם שבחר שלמה שרגאי לספרו, “גחלת אהבתי”, מיטיב לשקף את תוכני הספר ואת משמעויותיו.
גחלת איננה שורפת, היא מחממת. לגחלת אין לשונות אש מתלקחות, יש לה בעירה מתמדת. גחלת ניחנה ביכולת לאצור חום, ללחוש…
כזו היא אותה אהבה שמבטא שלמה שרגאי. הוא חודר לעומק משמעותם של מצבים אנושיים, תחושות, לבטים והחלטות. את מקורות ההשראה הוא שואב מעולם הטבע האהוב עליו, מן הניסיון העשיר שצבר בחייו ובעיקר – מנופיו הציוריים של ספר התנ”ך. המילים המדויקות הן “חצי גבור שנונים”. המשמעות האצורה בהן היא החום הכמוס של “גחלי רתמים”.
(עופר רגב. סופר, מדריך טיולים, מרצה, חוקר תולדות ארץ ישראל)

שלמה שרגאי נולד באיראן ב־1937 ועלה לישראל ב־1953.
היה נשוי לעדינה ז”ל, אב לשתיים וסב לשניים.
זהו ספרו השביעי.