היום יום ההולדת שלי. היום גוני בת 16. אף אחד לא מתרגש, גם אני לא. עוד שנה פחות שנה – מה זה משנה. אני עולה לחדר, מורידה את התריס ומכינה שלט לתלות על הדלת “אם יחפשו אותי אני בדיפרסיה”. הפעם הדפיקה היא בדלת שלי, בפתח עומדים אבא ואמא. “משפחת לדור הכינה לך הפתעה”. הכאב העמום הזה מתחת לחזה מתחיל לפוג. הם יורדים ואני הופכת את השלט וכותבת מאחוריו “אם יחפשו אותי, אני בסלון פותחת מתנות”.

הספר “גוני יומן גנוב” נכתב כשהייתי מורה בתיכון. בלימודי התואר השני הגשתי אותו כעבודת גמר בקורס שהנחה הסופר עמוס עוז. “הספר כתוב ברהיטות”, הוא העיר, “נקרא ברהיטות, די משעשע. הוא מזכיר קצת את זאזי במטרו, ושוב בדרך אחרת מנסה להשתייך לשושלת של התפסן בשדה השיפון”. בהתאם להערות האחרות שלו הספר הורחב ושופץ.

אתי פלר – מורה ומחנכת, מרצה במכללה ומדריכת מורים. הספר “גוני יומן גנוב” הוא סיפרה השלישי. ב-2003 יצא ספר שיריה “אישה של אחר כך” בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בשנת 2019 , באותה הוצאה, יצא סיפרה “בנות ההרים” שמבוסס על סיפורי המשפחה.