בריק – לוחם ללא פשרות הוא ספר המתאר את חייו המרתקים של אלוף (מיל) יצחק בריק, בן דור תש”ח, שהתגייס לחיל השריון ולחם בכל מלחמות ישראל בתקופתו. הספר שוזר בין חייו הפרטיים עם חיי הלוחמים ובני משפחותיהם ברבות השנים.
במלחמת ששת הימים נחשב בריק נעדר: “מי אתה?” שאל יענקל’ה, רפתן הקיבוץ. אני הייתי המום מעצם השאלה וצעקתי לו בחזרה: “אני בריק. אתה לא מכיר אותי?” הוא אמר לי: “בריק מת!” ואני עניתי לו באותו הטון: “בריק לא מת. זה אני, ואני חי.”

כך בריק מתאר את מלחמת יום הכיפורים: “ב-7.10.73 הותקל הכוח שלי במארב קומנדו מצרי. טיל נ״ט נורה לעברי וחלף מלימטרים מפרצופי. נכוויתי קשה בפניי וחולצתי עלתה באש. קפצתי מהטנק והתגלגלתי על החול על מנת לכבות את האש שאחזה בחולצתי. לחשתי לעצמי בקול רפה:  אני נושם, אני מרגיש, אני חושב, משמע אני חי,’ וזחלתי לטנק בחיפוי התותחן, טיפסתי עליו בשארית כוחותיי והמשכתי להילחם”.
ב-8.10.73 כתב: “נמצאתי במלכודת של אש, עשן והתפוצצויות; האדמה רעדה מתחת לרגלינו. מבחינתי נהפך היום ללילה. זה היה מעין ליקוי חמה שהתרחש ובא עלינו ברגע אחד.”
בריק לחם בגדוד 113, שאיבד בקרב על גשר פירדאן המצרי 35 מפקדים וחיילים ועוד עשרות מהם נפצעו. הפצועים יישאו את כאֵבֵי פצעיהם בגופם ובנפשם כל ימי חייהם.
18 שנה לאחר המלחמה ביקשה, חיילת צעירה להיכנס לאחת מהרצאותיו וסיומה פרצה בבכי קורע לב. כשנרגעה שאל בריק את החיילת: “מה היה שמו של אביך?” “קראו לו זאב ששון,” ענתה הבחורה. “אביך היה אַחד החברים הטובים ביותר שהיו לי,” אמר. זו הייתה הפעם הראשונה ששמעה עדות חיה על אביה, שנהרג במלחמה.
זו דוגמה אחת למעגלים נוספים שנפתחים ונסגרים גם אחרי 40 שנה המופיעים בספר.

אלוף (בדימוס) יצחק בריק שירת בחיל השריון כמפקד חטיבה, אוגדה וְגַיִס וכיהן כמפקד המכללות הצבאיות. לחם בגבורה בשני צידי התעלה כמפקד פלוגה מילואים במלחמת יום הכיפורים, נפצע פעמיים והחליף שבעה טנקים שנפגעו.
הוא הקצין היחיד שעבר את כל מסלול הלחימה בגדודו ועוטר בעיטור העוז. כיהן מעל עשור כנציב קבילות חיילים (2018-2008). קודם שסיים את שירותו בצה”ל ביקש ממנו התעשיין סטף ורטהיימר לעסוק בפיתוח הנגב והגליל לאחר שחרורו. הוא התמנה ליועצו המיוחד ולממונה על הפיתוח האסטרטגי של הפריפריה. בשנת 2000 מונה ליו”ר הוועד המנהל של המכללה האקדמית עמק יזרעאל.