“מאחורי התריסים נשמעו המולת הרחוב וקולות האנשים ביום שישי בבוקר בתל אביב, כשגרמנים יושבים על מפות מלחמה, חלוצים בונים חומה ומגדל, פליטים חולמים על ארץ אבותיהם ומוסלמים כורעים, מצחם נוגע ברצפות האבן של מסגדי הארץ”.

בכל יום הוא נולד מחדש; ברוֹלַן שלידתו בטעות בגבעת מונמרטר אי אז בתחילת המאה שהלכה לעולמה, דרך גַ’אנָה שעברה מהעולם בארץ ישראל כשדעתה מסתלקת ממנה ואַלִינָה שדרכה מובילה מאובדן לחיים בכאב. כולם הולכים בדרכם אל דן לאופר שהוא בגוף ראשון, ולפעמים לא.

זמנים שונים וכולם מחוברים לאותם חלקי משפחה שמסתיימים אי אז בשנות החמישים.