הָאוֹפְּטִימִיּוּת נִצְּחָה אֶת הַפֵּסִימִיּוּת
הַשִּׂמְחָה נִצְּחָה אֶת הָעֶצֶב
הֶחָזָק נִצַּח אֶת הַחַלָּשׁ
וְהַפַּעַם בְּזִירַת קְרַב
הַחַיִּים מוּל הַמָּוֶת
אֵין מְנַצְּחִים
עַל כָּל אֶחָד שֶׁמְּנַצֵּחַ יֵשׁ אֶחָד שֶׁמַּפְסִידִים

לפנות בוקר נשמע צלצול טלפון חלש שהפך לצפצוף חזק בנשמתי.
מילותיו עדיין מהדהדות בי: “נבי, הוא מת”.
אבא, האיש והאגדה.
הלך האיש, נשארה האגדה.
באותו הרגע השתנו חיי. כאב חד פילח את בטני.
הלב נשבר לרסיסים.
שמונה שנים חלפו, ושוב שיחת טלפון טרפה את חיי –
א מ א! אהובת ליבי! האישה החשובה ביותר בחיי!
שוב בלי התראה, שוב בלי תכנון, שוב בלי פרידה.
ליבו נדם וראשה דימם.
ברגע אחד הפכתי קטנה, או שמא החיים גדולים עליי?
המכה שנחתה עליי הקטינה אותי.
בכאב אדיר חישבתי מסלול מחדש,
וכמו שחונכתי, בחרתי בחיים, באור ובשמחה.
תודה ששורשים איתנים השארתם לי.
בעזרתם יכולתי לשתול את עצמי מחדש, לצמוח ולפרוח.
עטופה באהבה, בעזרת הכתיבה והמילים הצלחתי
לחבר את עצמי ולהתחבר אל עצמי.

עינב קדם מדרר – נשואה לאבירן ואימא לליאור ונועם.
אשת חינוך בעברה.
מאמנת אישית ומלווה תהליכים ריגשיים,
עוסקת בביבליותרפיה ובצילום,
חושפת בספר הביכורים שלה, דרך שיריה,
את התמודדותה עם האובדן הפתאומי.