“היי, אני חיים וזה יעקב אחי”, אמר הפחות דוס. “מה, את עורכת הדין? את ממש צעירה”, הוא אמר.
יעקב ישב בשקט ליד חיים. הוא היה נראה עצוב. העיניים שלו היו בצבע טורקיז והיה לו שיער שחור כהה ושפתיים, השם ישמור, כמה יפות.
“גם אתה נראה צעיר”, החזרתי לו, “אבל אל תדאג, יש לי ניסיון של כמה שנים”.
“שבו בבקשה”, אמרתי והצבעתי על הכיסאות. “רוצים קפה או מים?” שאלתי.
“אני רואה שאת קונה את הקפה שלך, אז אני מבין שהקפה שלכם לא משהו”, אמר חיים והצביע על קפה הטייק אווי שלי.
התחלתי לצחוק.
“צודק”, עניתי, “ביקשנו מהבוסים שיקנו מכונת קפה חדשה. מקווה שהיא תגיע מהר. אז מים?” פניתי כעת אל יעקב.
“לא”, הוא ענה, ונשביתי בחיוכו ובעיני הטורקיז שלו.

***
הספר מגולל את עלילותיה של אביגיל, עורכת דין חכמה וחרוצה, רווקה שמחפשת שידוך.
היא מצליחה מאוד בעבודה שלה ויש לה משפחה חמה ואוהבת וחברות טובות, אבל כל זה לא מספיק לה – היא מרגישה שהיא חייבת, פשוט חייבת, להתחתן. היא חדורת מטרה להגשים את חלומה להינשא ולהקים בית בישראל.
אביגיל לא מתביישת בנואשות שלה לחתן, ולא מתייאשת גם כאשר היא מגלה שיעקב, הבחור עם עיני הטורקיז שעליו חלמה כל חייה, הוא למעשה גרוש ועדיין מחפש את דרכו בעולם.
זה סיפור על אהבה טהורה ועל בחורה אמיצה, והוא מהווה הצצה לתרבות החרדית היפה והמיוחדת.

זהו ספרה הראשון של מרים בקר.