וּבַחֲלוֹמִי
אֱמֶת בְּרוּרָה,
בְּרוּרָה כְּפִי שֶׁלֹּא רָאִיתִי מֵעוֹדִי,
אֱמֶת גִּבּוֹרָה
עֲשׂוּיָה לְלֹא חַת,
אֵשׁ שְׁחֹרָה
כְּתוּבָה
עַל גַּבֵּי אֵשׁ לְבָנָה.
וָאִיקַץ.

מאז אכל מעץ הדעת, התעורר האדם לעולם שבו התשובות לשאלות הגדולות בחייו כמעט לעולם אינן מנוסחות שחור על גבי לבן. במקום זאת, הן תמיד נמצאות אי-שם, בשטח המפורז שבין חוכמת העבר וניסיון
הדורות לתובנותיו בהווה ורצונו הנועז להתקדם אל מֵעבר לידוע והמוכר. התחבטויות אלה מועלות לראשונה כאן, באֵשׁ שְׁחרָֹה אֵשׁ לְבָנָה, בצורת שירה שמהלכת על החבל הדק הזה בסגנון שהוא מזיגה עדינה של שפת התנ”ך ושל העברית בת ימינו, המתובלת בקורטוב של פילוסופיה קיומית.
נריה יעקב (יליד 1996), בוגר ישיבת ההסדר “כרם ביבנה” וכיום סטודנט לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים, פרסם שירים בכמה במות. “אֵשׁ שְׁחרָֹה אֵשׁ לְבָנָה” הוא ספר הביכורים שלו.