המלחמה שבה יום רודף יום והשעמום שהוא הרגיש, הדיכאון שבלהיות 24 שעות עם עצמו ללא עבודה ובלי עשייה, היו קשים מאוד. כשהוא ישב בבית רוב הזמן, הקירות סגרו, הבדידות אכלה אותו מבפנים אך הכתיבה עזרה לו להפיג את השעמום ולו במקצת. בין הרצון להיגמל ובין המאבק בהתמכרות לסמים, ההתמכרות תמיד ניצחה את הרצון, לא משנה מה ניסה. הוא ישב ימים ואפילו חודשים מבלי לגעת ועדיין בסוף היה נופל ומאבד שליטה.

אחי לימד אותי המון באופן לא ישיר. בתוך כל הסערות והמלחמה הפנימית שלו, התבוננתי בו ובניתי דרכו אופי משלי. זה עזר לי לבנות את חיי, הבנתי והסקתי ממה שראיתי איך לחיות חיים נקיים, חיים טובים יותר, וזה היה מזלי. לצערי לא לכולם זה קורה, אבל דרך מה שקרה לאסף אחי, הייתי רוצה לנסות ולהעביר קצת ממה שלמדתי לאלה שלא התמזל מזלם.

החיים עוברים מהר מדי, עוברים ולא חוזרים. אז בואו נחיה בלי לחשוב על העתיד.
רק ליהנות, לנשום, להתרגש, לאהוב, לצחוק, לבכות, להתחבר, להתקרב, להתרחק.
ובעצם ל-ח-י-ו-ת ! גם אם קשה – זה ממש לא הסוף. להפך, תמשיכו הלאה, תחייכו.
מטעויות רק לומדים.

רציתי להנציח ולהוציא לאור את סיפורו של אחי, כיוון שלצערי זה לא רק הסיפור שלו. יש עוד המון אנשים שחיים ברגע זה את אותו הסיפור ונלחמים ברגע זה על החיים שלהם; מתמודדים עם ההתמכרות, עם הסמים ועם כל מה שבא עם זה. חשוב לי שיקראו את סיפורו של אחי ואולי, אולי, אוכל להשפיע על מי שכרגע צריך עזרה אולם חושב שהוא לבד במלחמה הזאת. שידע כל מי שנלחם שהוא אף פעם לא לבד, שיש שם מישהו שרוצה לעזור אבל לא תמיד יודע איך. אני מקווה שהסיפור הזה ישפיע על אחד או אחת שכרגע נמצאים בבור העמוק ביותר בחיים שלהם,  שבאמצעותו יוכלו לראות אור בקצה המנהרה ולשמוע את קולו של אסף קורא להם, מושיט יד ומסייע.

ת.נ.צ.ב.ה אסף אחי.