“בגיל 37 פרש רוסיני כמעט לחלוטין מכתיבת מוזיקה והקדיש את 40 השנים הבאות לחברה טובה, מלווה באוכל טוב וביין משובח. בהזדמנות סיפר שבכה רק שלוש פעמים בחייו: הראשונה, כשהאופרה הראשונה שלו כשלה; השנייה, כששמע את המאסטרו ניקולו פאגאניני מנגן בכינור; האחרונה כשתרנגול הודו ממולא כמהין נפל למי הנהר מהסירה שעליה עשו פיקניק.”

או-לה-לה מביא 365 סיפורים מחיי המטבח ומחיי השף, דרך מסעות בארצות רחוקות, מהעבודה בירכתי מסעדות משובחות ומההיסטוריה הקולינארית של העולם. הוא מאפשר הצצה ייחודית אל נבכי המקצוע הזה, שבצידו תהילה, אך גם הרבה עבודה שחורה.

שף רפאל אגם, 52, התחיל לעבוד במסעדות בגיל 16 ומאז ועד היום עוסק רק בתחום האוכל; כטבח וכשף, כמנהל וכבעלים של מסעדות ובתי קפה. הספר שלפניכם מביא סיפורים מניסיונו המקצועי ומחייו.

“אין ספק. צריך להיות משוגע, או לפחות קצת שרוט, כדי לעבוד במסעדה, אבל הסיפוק שמקבלים מלעשות טוב לאנשים מפצה על הכל. אין כיף יותר (ומסוכן) מאשר להציץ דרך דלתות הכנף של מטבח ולראות מעט מהעולם ההזוי והמוטרף הזה, גדוש האדרנלין והעידון בעת ובעונה אחת.
לא, חברים, זה לא מה שרואים בתוכניות בישול במדיה…
רפאל אגם, מסתבר, לא רק שף מוכשר. מסיפור לסיפור נרקמת האווירה הייחודית הזאת, והניחוח המגרה עולה באף, ואני שקעתי באוֹ-לה-לה בהנאה”!
צחי בוקששתר

“ספר יפה מאוד ומעניין. אני אוהב שהוא נותן מבט אל מאחורי הקלעים של מקצוענו”.
ישראל אהרוני