גרתי בעוטף עזה בין השנים 2012-2015.
בתקופה הקצרה הזאת הספקתי לחוות שני מבצעים.
אבל אני באתי רק ל3 שנים וחזרתי למרכז.
לא הייתי שם לפני ולא אשאר שם אחרי.
לא גדלתי שם ולא אגדל שם ילדים.
יש אנשים שעבורם המציאות הזאת שונה.
המצב הביטחוני בעוטף עזה נמשך כבר 18 שנים.
מדובר בדור.
יש דור שלם של ילדים שגדל למציאות הזאת, בלי להכיר משהו אחר.
יזהר שער עובד כשירות הפסיכולוגי החינוכי במועצה אזורית אשכול כבר 18 שנים, וכיום הוא המנהל שלה.
הוא בעצמו גר בקיבוץ נירים וחווה את אותה המציאות שחווים המטופלים שלו.
מציאות שבספרו החדש שהוציא “בחזית הנפש”, הוא ממשיג כטראומה מתמשכת.
דיברתי עם יזהר על ספרו החדש, שיצא כבר במהדורה שנייה וזכה לפרס מטעם קרן חבצלת.
דיברנו על המציאות בעוטף עזה ועל ההשלכות הנפשיות שלה, ומצד שני גם על צמיחה פוסט טראומתית.
וגם שמעתי ממנו סיפור מרגש במיוחד, על ילד שפגש בגוש קטיף, שאמר לו משפט שהוא לא ישכח לעולם.