שאול רז

שאול רז (רוזנברג) – סופר ומשורר, צייר ופסל – נולד בפולין ב-1920, שם קיבל חינוך מסורתי והדריך בתנועת-נוער-דתית-ציונית. ב-1940 עלה ארצה והצטרף ל”קבוצת אברהם”, כשהוא משאיר מאחור את בני משפחתו שנספו אחר כך בשואה. במלחמת העולם השנייה התנדב לבריגדה היהודית, ובתקופה זו נשא לאישה את הדסה רייך, שעלתה לארץ מצ’כוסלובקיה במסגרת “עליית הנוער”. כל מאמציהם להביא ילדים לעולם לא צלחו והם נותרו חשוכי ילדים. לאחר שחרורו הצטרף לחבריו בכפר-עציון שבהרי-חברון, והיה שותף לבניית הקיבוץ על חיי התורה והקהילה שלו. לאורך כל התקופות לא הפסיק שאול לכתוב מכתבים, רשימות וסיפורים, ובהמשך אף לפסל ולצייר.
בפרוץ מלחמת העצמאות מצא עצמו, יחד עם חבריו, בגוש עציון הנצור והמותקף על ידי אוכלוסייה ערבית עויינת. הוא לחם בעזות ובאומץ לב עד שנפצע ופונה למרפאה שבמשואות יצחק. משם נלקח לשבי הירדני, בו ביום שבו הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל. על הטבח המחריד של חבריו בכפר עציון על ידי הערבים ונפילת הגוש כולו שמע רק מאוחר יותר. עם שחרורו לאחר שמונה חודשים בשבי, הצטרף לשארית הפליטה של כפר עציון – אלמנות וילדים וניצולים מעטים. ברבות הימים עזב עם הדסה את הקבוצה, התגורר בתל אביב וערך את השבועון “הצופה לילדים”, שבו פרסם שירים, סיפורים ורשימות פרי עטו. אחרי סגירת השבועון היה חבר מערכת “הצופה” עד פרישתו לגמלאות. שאול נפטר ב-1988, כשהוא מותיר אחריו את הדסה אשתו.