רנין פדילה

רנין, בספרה ‘חיים שלה שלי’, מציירת במילים את קורות אמה טרם מותה הטרגי כמו שצייר מצייר את נפשו בצבע, וציורה שופך גוונים ואור לצד שמחה ועצב על חיי הוריה שאהבו זה את זה אהבת נפש, על חייה שלה של אחיה ובני משפחתה המורחבת בעיר טירה במהלך החיים וגם לצל מות אמה. באותיות עבריות שלמדה מאביה בילדותה היא עוטפת את הזמן באותנטיות נפלאה, בכנות, ברוך ובגעגוע שאין לו מילים, ומספרת את עצמה ואת קאות’ר.