“זֶה אֲנִי.
הַבּוֹהֶה בָּאֲוִיר.
שׁוֹמֵעַ אֶת הַקּוֹל,
שֶׁמְמָרֵר אֶת חַיַּי.
אֶפְשָׁר לִקְרֹא
לָזֶה דְּיוֹקָן.
שְׁמִי עִנְבָּר לוּז,
בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם
גָּר בְּמוֹשַׁב תַּלְמֵי יָפֶה.
מִתְמוֹדֵד עִם עִנְיְנֵי נֶפֶשׁ.
אֲנִי נוֹטֵל כָּל יוֹם כַּדּוּרִים
וְגַם עוֹשֶׂה עוֹד דְּבָרִים
אֲבָל עַכְשָׁו זֶה מַרְגִּישׁ
שֶׁאֵין מִלְּבַד הַמַּחֲלָה.
לִפְעָמִים אֲנִי מַכְחִישׁ
אַךְ הַדָּבָר כְּבּוּמֵרַנְג,
וְכָל חַיַּי יִהְיוּ שְׁחֹרִים.
כָּךְ זֶה אוֹכֵל מִבִּפְנִים
וְלִפְעָמִים כָּל כָּךְ אלִים
שֶׁנִּהְיֶה מַמָּשׁ כְּאֵב פִיזִי.
אֵין מָה לַעֲשׂוֹת עִם זֶה.
אֲנִי כּוֹתֵב אֵלּוּ הַמִּלִּים.
כִּי זֶה בֶּאֱמֶת הַמַּצָּב,
וְלָקַח לִי זְמַן לְהָבִין.
וְהַדְּיוֹקָן מִתְמַלֵּא
בִּתְחוּשׁוֹת הַבֶּטֶן.
וְעַכְשָׁו בָּרַגְלַיִם
עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ
שֶׁמַּחְזִיקִים
וְלֹא נוֹתְנִים
בִּכְלָל לִפֹּל.
בַּחַיִּים שֶׁלִּי
הַכְּתִיבָה
מַחְזִיקָה
אוֹתִי
עוֹמֵד.
וְעוֹזֶרֶת לֹא לִטְבֹּעַ.
לַמְרוֹת
שֶׁלִּפְעָמִים קָשֶׁה
לְהַחְזִיק אֶת הָרֹאשׁ
מֵעַל הַמַּיִם.״