מיכל מיימון

1969, בגיל ארבע הביאו את הילדה הקטנה לעיר ערד שבדרום. מעט בתים, חול וחול ומרחבים אין קץ. סיפרו עליה הוריה שברגע שרגליה הצעירות הונחו על הקרקע פצחה הילדה בריצה, בחדווה ובגיל. לימים גדלה הילדה, אשר ילדותה הייתה כזו שבה השכנים לא נעלו את דלתות ביתם וליבם. כעבור שנים, נישאה לאהוב ליבה והפכה לאימא למתן מימון, שהוא הצלם המוכשר של הספר הזה. תוכלו לצפות בצילומיו המרהיבים בין שיר לשיר. לצערה לפני שנים אחדות איבדה את בן זוגה ונפלה לתוך משבר עמוק. בספר אפשר למצוא געגועים למה שהיה אבל גם חיפוש עצמי אחר אושר חדש ובסיכומו של דבר – בחירה בחיים. לכל מי שנמצא בצומת דרכים בחייו, אני מקדישה את שיריי ככוח וצמיחה מחודשת לחיים חדשים מלאי תוכן ומשמעות. להמשיך הלאה שלמים יותר, כמו העץ הזה שלא נדם והמריא אל על.

בברכת קריאה מהנה,
שלכם, מיכל.