יצחק חיים

הֵם הֲכִי מְפַחֲדִים מֵהַמְּשׁוֹרֵר

כִּי הֵם יוֹדְעִים שֶׁאֵין נֶשֶׁק מְסוּכָּן יוֹתֵר

מֵהַמִּילִּים

הֵם מְפַחֲדִים מִשִּׁירִים מצרוף הרעיונות המקורים.

הַמִּילִּים מַפְחִידוֹת אוֹתָם יוֹתֵר מֵהָרָאקְצְיוֹנָרִים.

יוֹתֵר מֵהָאוֹיְבִים

מֵהַמִּתְנַגְּדִים וְהַתּוֹלָעִים שֶׁחוֹפְרוֹת מִתַּחַת.

יוֹתֵר מֵהַבּוֹגְדִים, וּמֵהָעִיתּוֹנָאִים הסקרנים וְהַסָּטִירִיקָנִים.

הֵם מְפַחֲדִים מֵהַמְּשׁוֹרֵר כּי הוּא אָמָּן שֶׁל הַמִּילִּים. וְאֵלֶּה רַק הַמִּשְתַּמְּשִׁים.

הַמִּילָּה שֶׁלּוֹ כְּמוֹ חֶרֶב חַדָּה יְכוֹלָה לַעֲרוֹף רָאשִׁים

הוּא כְּמוֹ סָמוּרָאי מֵהַסְּרָטִים מְשַׁלֵּחַ בָּהֶם כּוֹכָבִים חַדִּים שֶׁפּוֹצְעִים.

וְאֶת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ אִי אֶפְשָׁר לִקְנוֹת, כְּמוֹ אֵצֶל אֵלֶּה הַנְּבָלוֹת.

אֶצְלוֹ הָאוּמָּנוּת זֶה שִׁרְיוֹן שֶׁמֵּגֵן עַל הַנּוֹכְחוּת הַגַּשְׁמִית

וְנִשְׁמָתוֹ נִצְחִית, אֱלוֹהִית

למִּילִּים שֶׁלּוֹ יֵשׁ גַּם תְּכוּנָה קַטְלָנִית

הֵם מְפַחֲדִים מֵהַמְּשׁוֹרֵר שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶת הַכְּלִי,

אֶת הַמִּילִּים שֶׁיְּכוֹלוֹת לַחְדּוֹר כֹּל בּוּנְקֶר עָמוֹק כֹּל מִקְלָט.

חוֹדֵר אֶת כֹּל מִינֵי הַחוֹמוֹת אֲפִילּוּ אֶת אֵלֶּה הֶעָבוֹת.

הַמְּשׁוֹרֵר מַכִּיר מִילִּים שֶׁעוֹקְפוֹת אטְמֵי אוֹזְנַיִים וְחוֹדְרוֹת דֶּרֶךְ הַפֶּה וְהָעֵינַיִים

וְיָשָׁר פּוֹגְעוֹת בְּלֵב וּמְחוֹרְרוֹת.

כְּשֶׁהַמְּשׁוֹרֵר מְכַוֵּון לַלֵּב הוּא פּוֹגֵעַ מִכֹּל מַצָּב

וּבוֹחֵן אֶת בִּיצּוּעָיו בְּמַבָּטוֹ הָעַז

מַנְהִיגִים פַּחְדָנִים בּוֹלְשִׁים אַחֲרָיו

שׁוֹלְחִים אַחֲרָיו אֲנָשִׁים שְׁפֵלִים קַטְלָנִיִּים שֶׁיֵּרָגְלוּ

שׁוֹלְחִים אַחֲרָיו רוֹצְחִים סִדְרָתִיִּים וְסוֹהֲרִים.

וְלֹא מַפְנִימִים, אִם הַמִּילָּה נוּרְתָה לֹא יַעַצְרוּ אוֹתָהּ גַּם הָרִים

מְשׁוֹרֵר אֶחָד מְדוּיָּק מַפִּיל שַׁלִּיט עֲנָק.

הֵם מְפַחֲדִים מֵהַמְּשׁוֹרֵר

הֵם מְפַחֲדֵים מִמִּי שֶׁיִּקְרַע מֵעַל פַּרְצוּפָם אֶת מַסֵּכַת הַשְּׁקָרִים

הֵם מְפַחֲדִים מֵהַלִּגְלוּג הַדַּק, כְּמוֹ סַכִּין גִּילּוּחַ חַד שֶׁחוֹתֵךְ בִּמְדוּיָּק

אֶת הַמַּסֵּכָה.

הֵם מְפַחֲדִים מֵהַמְּשׁוֹרֵר.

יצחק חיים, נשוי ואב לשלושה, חי ברמת גן. במשך שנים רבות עבד בעולם התיאטרון, והיום הוא טבח שממשיך לחקור את כוחה של המילה הכתובה.