גדעון, צבר, יליד ירושלים, הוא מהנדס עם עט משרבט. גדל בחיפה, שם השלים את שלושת תאריו בטכניון.
מוטרד משאלות שאין להן תשובות; מאמין בכוחו של הספק לחשוף נסתרות, מודה בבורות תהומית אל מול עומקה של המציאות. מאמין בפיוט המתבטא בשורות פועמות ובמשוואות מאוזנות. אחרי עשרים ושבע שנים אשתו עזבה את הבית. מהמשבר הוא התחשל ואז זכה ונאסף אל חיקה של אישה ענוגה ואוהבת. נהנה מנכדיו ופורח במלאכותיו. את הרהוריו הוא רושם בפיוט מתנגן. את פרטיותו הפקיר למען האמת שבשיר.
גדעון משתף את קוראיו בתהייתו, בשאלותיו ובאבחנותיו: “תהיה”. מספר על משפחתו: שירים שמציירים סבא, הורים, אח, אישה, בת זוג, ילדים, נכדים: “משפחה”. ומסיים בקובץ שירי תהום, חפירה, חשכה וניצוצות: “תפילה”.
עוד על המחבר:
גדעון עובד בתחומי הסייבר, חומרים, בינה מלאכותית וחדשנות.
מורה ותיק, בעל טור חודשי, חוקר וממציא. חיבר ספרים טכניים בתחום עיסוקיו, כתב מותחן קיברנטי, מחזה על השואה ורומן “נועז” המספר על אהבותיו של מהנדס ישראלי המתגורר בארצות הברית.