אלברטו לוי

בבקרים לובש אלברטו לוי את חלוק הלבורנט ויוצא אל המעבדה. בלילות הוא משאיר מאחוריו את המבחנות המבעבעות ואדי החנקן, נכנס לחדר העבודה בביתו וכותב. בפנים, מבודד מרעשי העולם, הוא חוקר בסבלנות חוויות ומתיך אותן למילים וצלילים שמהם עשויים חייו, חיים של מהגר. לוי, מעבדן (לבורנט), משורר ומוזיקאי, נולד בארגנטינה ב-1961 לאב יליד מצרים ולאם איטלקייה יהודייה שברחה עם הוריה מאירופה הנאצית. כשהיה בן שנה עלתה המשפחה לארץ. מאז הוא נע ונד, שוזר חוטי מילים וזיכרונות בין איטליה לישראל. גם כשהגיע לשנת ניסיון בקיבוץ, גם כשעזב וגם כשחזר לכאן שוב בגיל 21, הניגון האיטלקי עטף מילים, נגע בתחושת הזרות ובכאב.
שירים ומחשבות, ספרו הראשון של לוי, מאחה שברי זיכרונות למילים שמרכיבות את חייו. המבטא הזר פוגש שוב ושוב את הבדידות, על חוף הים, במספרה, בשדה התעופה, נוגע בשירים, מתפשט, לא מאולף, כמו פס דק של זיכרון מערפל רחוק.