עדה רוזן גל

עדה רוזן גל נולדה בקיבוץ דליה, להורים ממייסדי הקיבוץ. אמא לשני ילדים מאומצים וסבתא ל 13 נכדים.

לאחר השירות הצבאי בחיל האוויר נשלחה ללמוד כימיה והשתלבה בבית החרושת לדטרגנטים “זהר דליה”.

לאחר כמה שנים התבקשה לנהל את מערכת ההסעדה בקיבוץ, “להיות אקונומית”, במשך ארבע שנים.

לימים למדה מנהל החינוך ומנהל עסקים וניהלה את המוסד חינוכי “הרי אפרים” (פנימייה תיכונית של ארבעה קיבוצים במועצה אזורית מגידו מכיתה ז ועד י”ב).

לאחר שנים עזבה עם משפחתה את הקיבוץ לכוכב-יאיר, והתמנתה למנהלת תחום נשימה והרדמה בחברה גדולה לציוד רפואי.

ספרה הראשון של עדה, “הרי אפרים – ניו יורק”- סיפור אהבה (2015). ספרה השני “פריחה מאוחרת – שבילים מדברים לנו” (2018) מבטא את אהבתה לטבע ולהליכה ברחבי הארץ, ומספר על ארבעה זוגות השותפים לשמונה טיולים. במהלך הטיולים שוזרת עדה את סיפוריהם המיוחדים של המשתתפים, המתגלה כמארג האנושי  ישראלי. החל ממציאת מגילות קומראן, מחיי העקורים באירופה שקובצו לאחר מלחמת העולם השניה, ועד סיפור “אות המופת” וסיפורי קיבוץ בתקופת הלינה המשותפת.

“היום שרציתי לצעוק שמחה” (2021) הוא ספרה השלישי, המביא 15 מונולוגים של נשים שאימצו ילד ראשון תינוק. במשך כל השנים יוצרת עדה, בעזרת מבער, תכשיטים מזכוכית ומשלבת אותם בעשיה הרב גונית שלה.