אלי אבימזר עוזרי

שרפתי הרבה שנים מהחיים, אך גמעתי בצימאון הרפתקאות וסיפורים מרחיקי לכת ומרקיעי שחקים ככל שיכלה רוחי לשאת בגבהים. ויחד עם זאת, על אותה יריעה של חיים אני “קורע את התחת” במלחמת הישרדות בלתי פוסקת. עם אלכוהול בדם מהמרים ומתרושש, שורף שטרות וגשרים. בגיל 70. חוזר לקרקע.
2016 פורשים נכים מעבודה, פורשים גם מאלכוהול, מגלים את הסרטן בערמונית, שמחים שאין עוד כוונות לעשות ילדים, בדו קרב אכזרי שותת כימותרפיה, אני מנצח ומביס את הסרטן ועל גווייתו אני חוזר אל הכתיבה וכותב את מעלליו. מגלה וחושף את ישות המהמר באישיותי המפוצלת, והיא מכאיבה יותר מסרטן, היא סוחטת את המיץ של החיים, וממצה גם את כל ממוני עד תומו. אני הורס בדרכי את כל הקשרים והפלונטרים עם בני אדם קרובים, נלחם על חיי, מגיע זב אונים עד משבר ושוב שולף את חרבי מנדנה. עומד על רגליי בשארית כוחותיי ובאבחה אחת אני מכריע את המהמר למוות, ואז זוכה לאור מן ההפקר.
2019 – נקי מאלכוהול, נקי מסרטן, נקי מהימורים, בגיל 72 מוצא את עצמי שקוע עד מעל לראשי, בתוך כתביי שהעליתי מן השכחה, כמו בתוך אמבטיה, עם הרבה דמויות חביבות משתכשכות בראשי ודוחקות בי לספר עליהן.

צילום: מיקי פורת