השימוש באמנות לטיפול, למחקר ולפתרון בעיות נעשה נפוץ יותר ויותר במגוון תחומים. דפנה מוריה מביאה מניסיונה העשיר כדי להאיר היבט חשוב של התחום החדש הזה. בחיי היום-יום אנו עוברים אינטואיטיבית מדימוי למילים וחוזר חלילה מבלי להקדיש לכך מחשבה רבה. על אף שתיאורים מילוליים המתווספים לתהליך יצירת דימויים חזותיים עשויים להעשיר את תהליך היצירה ואת תהליכי החשיבה המתלווים אליו, הם עלולים גם להפריע להם. לכן כאשר משלבים אמנות בהוראה, בטיפול, במחקר, בפתרון בעיות או לשם כל מטרה אחרת, חשוב להיזהר ולשקול אם, מתי וכיצד יש להוסיף מילים למרחב היצירתי. מוריה דנה בשיקולים הפרקטיים, התאורטיים והאתיים המשמשים לניווט בין דימויים למלל. היא מציעה כלים שימושיים התורמים באופן שיטתי להערכה, תיעוד ומעקב אחר המצב הנפשי והרגשי של היוצר לאורך התהליך היצירתי ומסייעים להחליט אם, מתי וכיצד לשלב מילים. יחסי הגומלין בין דימויים חזותיים ובין מילים מגולמים באופן הכתיבה המבטא מגוון קולות ומשתף את הקורא באופן פעיל במסע מעורר מחשבה.