“רכשתי את התרופה ומיהרתי לביתי, נטלתי כדור אחד, נשכבתי על המיטה והמתנתי בציפייה דרוכה. תוך דקות ספורות הרגשתי שמשהו דרמטי מתחולל בגופי, תוך חמש דקות נעלמו הכאבים, אך זאת ועוד, מצאתי את עצמי מעורסל בתוך ענן ורוד מתוק, הרגשה שלא הרגשתי מעולם, כאילו כל הכאבים הפיזיים והנפשיים מיום הולדתי נעלמו כלא היו. כל החרדות, הבגידות, הנטישות, האכזבות, נעלמו, נמחקו, חזרתי להיות ילד זך, צח ותמים, כשיד אלוהים בכבודו ובעצמו מגוננת עליי”.

אדם מן היישוב עובר תאונת אופנוע קלה, חש כאבים בכתפו ומבקש מן הרופא מזור לכאביו. הוא נוטל בתמימות את הכדור שהרופא נותן לו, ולא מעלה בדעתו שהכדור יהפוך לכדור שלג של התמכרות והרס חייו. בחשיפה כנה להפליא מתאר אלי אברהם את התהליך הנפשי והפיזי שעבר מרגע ההתמכרות ועד הגמילה המיוחלת שהגיע אליה בייסורים רבים, תוך שהוא מרחיב את היריעה לסיפורים מעברו ומילדותו. סיפורו הוא מקור לתקווה למכורים באשר הם וכן אות אזהרה מפני התרופה אוקסיקונטין. כנספח בספר, מובא כתב התביעה שהגיש הכותב נגד חברת התרופות ונגד קופת החולים שסיפקה לו אותה.

אלי אברהם, יליד 1960, נולד וגדל בבית דגן, בוגר המגמה החקלאית בכפר הנוער הדתי “כפר חסידים”, סיים לימודי ארכיונאות במכללת “דוד ילין”, עבד כ־33 שנה במיון בבית החולים “אסף הרופא” ובמרפאות החוץ. גרוש, אב לשבעה ילדים וסב לארבעה נכדים.