אַרְנָב וּסְנָאִי מְבַקְּשִׁים לַחְצוֹת גֶּשֶׁר צַר,
כָּל אֶחָד מִכִּוּוּן אַחֵר, אַךְ רַק לְאֶחָד מֻתָּר לַעֲבֹר בּוֹ.
מִי יְוַתֵּר לְמִי, אִם בִּכְלָל? כֵּיצַד יַצְלִיחוּ הָאַרְנָב
וְהַסְּנָאִי לִפְתֹּר אֶת הַבְּעָיָה?
אֶפְשָׁר גּםַ אַחֶרֶת מַצִּיעַ פִּתְרוֹן מְקוֹרִי לִבְעָיָה מֻרְכֶּבֶת וְנוֹעָד לְעוֹדֵד וּלְפַתֵּחַ חֲשִׁיבָה בִּקָּרְתִּית וִיצִירָתִית בְּקֶרֶב יְלָדִים וּמְבֻגָּרִים כְּאֶחָד.