בכביש המחבר בין צומת עציונה למושב רְדִיָּה עקף אותה אמבולנס במהירות. הסירנות שהפעיל ייללו, ואורן האדום העז חתך את השמיים הבהירים. הסִינֵסְתֶזְיָּה התעוררה, תמר חשה תחושת סכנה, וגופה עבר למצב הישרדותי: ליבה האיץ פעימותיו, אישוניה התרחבו, ושריריה התכווצו. היא אחזה בחוזקה בהגה. משהו קרה. היא  לחצה על דוושת הגז, והרכב טס קדימה.
תמר החנתה את רכבה מול ביתו של אדם במושב ונכנסה פנימה. הבית היה ריק. היא פתחה במהירות את הדלת הצדדית המובילה למוסך וגילתה שהג’יפ לא עומד בחניה. קריאות חזקות עלו ממקום סמוך, מפירות את השקט האופייני למושב בשעת הבוקר המוקדמת. היא יצאה מהבית והתחילה לרוץ לכיוון מגדל המים הישן, עדיין לא יודעת שמה שהיא הולכת לגלות ישנה את חייה לתמיד.
היא כבר לא הציירת מברלין.
.
“… מי שמחפש צרות, לעולם לא יימלט מהן… חשוב שתביני לאיזה עולם את מכניסה את עצמך.”
היא ענתה מייד: “אני מבינה, והוא הרבה יותר מרגש אותי מהעולם שהיה לי בעבר.”

אלירן מימון, יליד באר שבע, היה קצין בצה”ל ולחם במבצע צוק איתן. לאחר שחרורו החליט לצאת למסע אישי חוצה יבשות. מסעו הארוך והרפתקאותיו במקומות אקזוטיים בשילוב אהבתו לביולוגיה ולקריאה שימשו לו השראה לכתיבת ספר זה.