"יהודי טוב אתה. עשה את עבודתך, ואני אעשה את עבודתי. הריני מתחייב בפניך שלא אעצור בעדך."
"זו לא התגובה שהייתי מצפה לשמוע מנאשם לפני משפט," השבתי בתסכול.
"וכיצד אאמין שיש בידך למנוע את ביצוע גזר דיני, אם אתה עצמך אינך מאמין בכך?"
איש אינו זוכר את שמו של סגנו של בר כוכבא, אך לפחות העולם מודע לעצם קיומו של אותו מפקד. לעומתו, האיש שייצג את ישו, וחי כמאה שנים קודם לכן – נשכח כלא היה ונמחק מעל דפי הזמן; בלי שם, בלי תואר ואפילו בלי פרוטוקול משפטי מסודר.
מה אם לישו היה פרקליט?
זה לא סיפור על ישו,
זהו סיפור על הפרקליט שאיש לא זוכר – ועל המשפט שכולם זוכרים.
לא כל יום נופל לידיך תיק שיכול להכניס אותך לספרי ההיסטוריה, אלא שראובן השילוני מגלה מהר מאוד שזה הדבר האחרון שהוא באמת רוצה.
זה מתחיל כמו הזדמנות חד־פעמית עבורו, כאשר בעיצומו של ליל הסדר הוא מתמנה לייצג עציר גלילי מוכר אך שנוי במחלוקת. אלא שהלקוח לא באמת משתף פעולה, השופט רק מחפש שקט והמתח הפוליטי בירושלים ממילא כבר על סף רתיחה.
בסופו של דבר מגלה ראובן, עם כל חולשותיו האנושיות ונטייתו להסתבך, שכל מה שהיה חסר הוא פשוט עסקת טיעון אחת טובה.
מאיר דאבוש, בן 52 מהרצליה, לא הסתיר מעולם את הרצון לשחק במגרש של הגדולים באמת. אחרי קריירה קצרצרה ולא מוצלחת במדי ארסנל, שנגדעה באיבה כי מכשיר הסוני הושבת, החליט יום אחד לעשות שינוי ולנסות לייצג משפטית את אחד האנשים החשובים והמשפיעים בעולם. זהו רומן הביכורים שלו, שנכתב מתוך עניין עמוק בהיסטוריה, במוסר פוליטי וגם באירוניה הדקה שמסתתרת ביניהם.