זה לא סוד שאינני סופרת, וכך הדבר יתבהר כבר בתחילת הקריאה.
לא הייתה לי כוונה להיות סופרת, לא הייתה לי כוונה להיות מעצבת אופנה צנועה ולא הייתה לי כוונה להיות מורה, ובכל זאת כל אלו הפכו למציאות. הבנתי שאינני מנהלת את דרכי בחיים, אלא על ידי כוח מכוון מלמעלה.כאשר ישבנו שבעה על אמי ע"ה, בביתי בירושלים,
באו המוני אנשים לחלוק כבוד. סיפרתי אנקדוטות וסיפורים רבים וגיליתי שאנשים לא רצו לעזוב והיו מוקסמים. חלקן אמרו: "זו פעם הראשונה שנחמתי אבלים ולא רציתי לעזוב!״
לאחר השבעה פגשתי מנחמים רבים וביקשו שאשלים סיפור שלא סיימו לשמוע או התעניינו בהמשך סיפור נוסף, וכך קבלתי החלטה שכתיבת הסיפור הולכת לקרות. סיפור זה יועיל לא רק עבורם, אלא עבור כל אותם אנשים שלא זכו להכיר את אמי כדי ללמוד את השיעורים שהיא לימדה את כולנו.
כך נפלה ההחלטה לכתוב ספר הזה.
לקחתי חופש מהעבודה, קניתי מחשב נייד ונסעתי ללרנקה בקפריסין כדי לכתוב ללא הפרעת טלפונים, מיילים וכביסות… במשך שלושה ימים, פשוט רק לכתוב.
במשך השלושים אנשים ניגשו אליי ואמרו איך משפט או סיפור מסוים בשבעה שינה את חייהם לטובה. אם כן, תקוותי שבקריאת ספר זה תיקחו לליבכם דבר בעל ערך מתוך הסיפור שישפיע על חייכם לטובה, ובזכות זה תעלה נשמת אמי ע"ה קרוב יותר לכיסא הכבוד.
ובכן, אתם מוזמנים לקריאה מהנה ומלאת משמעות, ותזכו לשפר את הרקמה הפרטית שלכם, ולו במקצת.
מרים שרה גולד
תמוז, תשפ״ג